<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת מוצאי שבת סימנים י'—י"ב</h1>
<h2>דף ו.</h2>
וסדר פטום הקטרת בגמ' דכריתות בפרק ראשון בפיזור אך הלשון משתנה מעט ואין שם פטמה לחצאין ולא משנת בר קפרא ולא בריתא להקטיר כזית בחוץ ובירושלמי דזרעים במסכת ערלה איתנהו.
פירוש פטום הקטורת אל הרמב"ם ז"ל. פטום הקטורת. פי' פיטום רוקח כדמתרגמינן איש אשר ירקח גבר דיפטם והקטורת נעשה בכל שנה. ואחד עשר סמנין היו בה [הארבעה] נתפרשו בתורה נטף ושחלת וחלבנה ולבונ' זכה והשאר הם הלכ' למשה מסיני וסמכום חכמים אל הכתוב קח לך סמים תרין נטף ושחלת וחלבנה חמשא סמים אחריני' חמשא וחמשא [קדמאי] הא עשרה לבונה זכה הרי י"א ואם תאמר סמים בתרא כסמים קמא מה סמים קמא תרין אף סמים בתרא תרין א"כ לימא קרא סמים סמים בהדי הדדי ולבסוף נכתוב נטף ושחלת וחלבנה מדכתב סמים אחר חמשא ש"מ סמים חמשא. ואלו הן י"א סמנים שהיו בה צרי והוא נטף שהזכיר הכתוב ולמה נקרא שמו נטף שנוטף מעצי הקטף בלשמ"א בלעז צפורן הוא שחלת שהזכיר הכתוב כדמתרגמינן שחלת טופרא וטופרא הוא תרגום של צפורן כדמתרגמינן ועשתה את צפרניה ותרבי ית טופרנהא ונקראת צפורן מפני שהיא עשויה כצפורן של אדם ונותנין אותה במוגמר וקורין אותו סקמוניא. לבונה ידוע. חלבנה הוא שרף אילן א' הנמצא בארץ יון והוא כמו דבש שחור ונקר' בערבי מיעא וריחה רע ואעפ"כ מנאה [הכתוב] עם סמני הקטרת וא"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין מתענין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת. מור הוא מוסק. קציעה בלשון יוני קציא ובלשון המקרא קדה. שבולת נרד אשפיק. כרכום הוא עפראן. קנמון הוא לינייא אובין. קליפ' הוא קליפת עץ והיא ידועה אצל הרופאי'. קושט הוא שקורין קוסט. הנה י"א סממנין שהיו בקטורת במשקל והיו בה שני סמנין עוד בלא משקל מעלה עשן וכפת הירדן. והצפורן היו שפין אותה בבורית כרשינה ושורין ביין קפריסין ומלח סדומית היו נותנין בו רובע קב ובורית כרשינה עשב שמכבסין בו ונקרא אהל ותרגום והזכותי בבור כפי ודכאית באהלא ידי. מעלה עשן עשב שהיה מעלה עשן ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים של בית אבטינס כדאמרינן במסכת יומא בפרק אמר להם הממונה [ל"ח ע"א] מעלה עשן ראיתי עולה כנגדי. כפת הירדן (בושם) [עשב] שגדל על שפת הירדן וי"מ שהוא רעי (דק) [דג] הגדל בירדן ונקר' ענבר. יין קפריסין קפרס הוא שומר הפרי הנק' אביונה והעץ נקר' צלף ובע[ר]בי קפר ובלעז קפרא ומהקפרס שלו עושין יין והוא חזק ביותר. וכיצד נעשה פטום הקטורת נעשית בכל שנה ושס"ח מנים היו בה כיצד הצרי והצפרן והלבונה והחלבנה מכל א' משקל ע' מנה והמנה הוא ק' דנרים והוא לטרא אחת הרי מאתים ושמונים [מנים] בין אלו ד' סמנים שהזכרנו. מור וקציעה ושבולת נרד וכרכום מכל א' י"ו מנה הרי ס"ד מנים [ור"פ] הרי שמ"ד קושט י"ב מנים קליפה ג' וקנמון ט' הרי כ"ד ושלש מאות ומ"ד הרי שס"ח מנים שהיה משקל הקטורת כלו שס"ה כמנין ימות החמה ובכל יום היו מקטירין [מנה] על מזבח הזהב שבהיכל חציו בשחר וחציו בין הערבים שנא' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים [בהטיבו את הנרות יקטירנה]. ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה הרי שס"ה מנים לשנה וג' מנים היתרים היה מוסיף להקטיר ממנו בי"הכ הקטרה א' מלבד הקטרת השחר והקטרת בין הערבים וההקטרה ההיא היתה לפני לפנים בין הבדים והיה מחזיר אלו הג' מנים למכתשת מערב י"הכ כמו שכתוב קטרת סמים דקה ולמה היה צריך לומר [דקה] והלא כל הקטורת [היתה] דקה שנאמר ושחקת ממנה הדק אלא שתהא דקה מן הדקה לפיכך היה מחזיר הג' מנים למכתשת ערב י"הכ ושוחקן יפה יפה עד שתהא דקה מן הדקה ולמחר בי"הכ בעת הקטרה היה חופן מאותן ג' מנים מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכל א' מהסממנין היה שוחק בפני עצמו וכשהיה שוחק אומר הדק היטב היטב הדק שהקול יפה לבשמים [דאמרינן בגמרא דכריתות אמר ר' יוחנן כשם שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים] והדבור רע ליין כדאמרינן במנחות [פ"ז ע"א] גזבר ההולך לקנות יין לנסכים מקיש בקנה והצפורן היה שף אותה קודם שחיקתה בבורית כרשינה וט' קבין היה מביא ממנה לשוף אותה כדי שתהא נאה ויין קפריסין הי' מביא ג' סאין וג' קבין ובו שורין את הצפורן כדי שתהא עזה ואם אין לו יין קפריסין מביא יין ישן לבן והלא מי רגלים יפין לה [לשרות בהן הצפורן ולשוף אותה בהן] אלא שאין מכניסין מי רגלים [נ"א ריח רע] לעזרה מפני הכבוד. ואם תאמר ישרה הצפורן חוץ לעזרה במי רגלים לא היה רשאי לעשות כן דא"ר חנינא קדש היא קדש תהיה לכם כל מעש' לא יהיו אלא בקדש. פטמה לחצאין כשרה כלומר אם פטם הקטורת חצאין שהוא קפ"ד מנים כשרה אבל אם פטם שליש או רביע לא שמענו זה אם היא כשר' ר' יהודה אומר אם כמדתה כשרה. כלומר אם יפטם אותה במדה שיפטם אותה כלה אם יפטם חציה או שלישיתה או רביעיתה כשרה מאחר שיפטמוה במדה ובמשקל כל סמן וסמן כפי שמפטם כלה. חצאין שחסר מכל סמן וסמן חסר א' מכל סממניה או שלא נתן בתוכה מעלה עשן חייב מיתה ה"ג ולא גרסינן או (שלא חסר) [שחסר אחת מכל] (מ)סממניה דחצאין שחסר מכל סמן וסמן פי' למה שאמר פטמה לחצאין כשרה. והכי פירושא פטמה לחצאין כשרה שאמרנו לא שיחסר א' מסמני' אלא שיחסר חצי מכל סמן וסמן (ופי') [אבל אם] חסר א' מכל סמניה חייב מיתה והכי אמרי בירושלמי הדא דתני פטמא לחצאין כשרה חצי מכל סמן וסמן (ופי') [וכי] חסר א' מכל סמניה חייב מיתה לפי שנעשית קטרת זרה וכן אם לא נתן בתוכה מעלה עשן חייב מיתה שנא' ולא ימות כי בענן אראה וגו' א"ר זעירא חייב אף משום הכנסה יתירה כלומר כשם שחייב מיתה כשנכנס בקטרת חסרה או שלא היה בה מעלה עשן כך חייב מיתה אם היה נכנס שם ללא מצוה כלו' שלא בשעת קטרת וזהו הכנסה יתירה וי"מ הכנסה יתירה אם היה מכניס שם יותר על שיעור קטרת. תניא א' לשלש ושבעים שנה היתה באה חצאין של שירים פי' משירי י"הכ היא באה הקטרת פעם א' והיא לע"ג שנה שהיה מתקבץ מכל השירים של ע"ג שנה חצי קטורת [של שנה] אחת כי הקטרת היתה שס"ה מנים וחציו קפ"ב מנים וחצי ומהג' מנים היתרים היה חופן בכל י"הכ חצי מנה נשארו ב' מנים וחצי צא וחשוב ב' מנים וחצי לכל שנה תמצא לע"ג שנים קפ"ב מנים וחצי כיצד ב' פעמים ע"ג הרי קמ"ו (וחצי) [מנים] וע"ג חצאין הן ל"ו וחצי [הרי קפ"ב מנים וחצי] ואותה שנה [ש]היה מתקבץ מן השירי' קפ"ב וחצי לא היו מפטמין קטורת אחרת אותה שנה אלא אותן קפ"ב מנים וחצי היו מקטירין מ"מ איכא לעיוני יום כפורים של אותה שנה ממה היו מקטירין ההקטרה היתרה שהרי מקפ"ב מנים וחצי מגיע לכל יום [חצי מנה] רביע מנה לשחר ורביע מנה בין הערבים ושמא באותו י"הכ היו משלשין [אותו] חצי מנה המגיע [לו]. ואיכא נוסחאות דכתיב בהו א' לס' ולע' שנה [היתה באה חצאין מן השירים] והכי ראיתיה בירושלמי והכי תנינן לה בכריתות בפ"ק ת"ר א' לס' וע' שנה היו מפטמין אותה [לחצאין] לפיכך יחידי שפטם לחצאין חייב דברי רשב"ג שאמר משו' טרפון בן הסגן וכו' וזאת הגרסא נראית בעיני כי לגרסא אחרת דקתני אחת לע"ג שנה קשיא לי היאך היה שלא היה חופן בכל י"הכ אלא חצי מנה בשוה לא פחות ולא יותר והלא היה חופן מהכלי עד שהיה מלא חפניו והיאך יכול לכוין חצי מנה ועוד לא כל הכהנים שוים יש שיש להם חפנים גדולים וחפנים קטנים והכי אמרינן ביומא [מ"ז ע"א] הגדול לפי גדלו אפי' כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת ד' קבין והקטן לפי קטנו אפי' כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים אלא ודאי מותר הקטורת בכל שנה פעמים ב' מנים וחצי ופעמים יותר פעמים פחות לפיכך היה מקבץ מאותן השירים קפ"ד מנים שהוא חצי הקטורת כ(א)לו [ש]היה שס"ח מנים פעמים א' לששים שנה ופעמים מתקבץ א' לע' שנה לפי גודל חפני הכהנים (שעברו) [שעבדו] ולפי קטנם וזה מותר הקטורת היו נותנין מתחלה לאומנין כדתנן מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה ואחר שלקחו אותה מהאומנין היו מקטירין אותה כמו שאמרנו א' לס' וע' שנה תני בר קפרא וכו' אילו היה נותן בה קרטוב דבש אין אדם יכול לעמוד בריחה אלא שאמרה תורה כי כל שאור וכל דבש וגו' פי' קרטוב מעט. ומדת הקרטוב אחד משמונה בשמינית בלוג. תנא הקטיר כזית בחוץ (וכו') [חייב פחות מכזית בפנים פטור] פי' מצות ההקטרה בי"הכ היה לפני לפנים [בין הבדים] ואם הקטיר כזית בחוץ כלומר על מזבח הזהב של היכל חייב ששיעור ההקטרה לפחות היא כזית ואם הקטיר כזית יצא ואע"פי שאינו רשאי וכיון שהוא שיעור ההקטרה אם הקטיר אותו בחוץ חייב ואם הקטיר פחות מכזית בפנים פטור ר' ירמיה משו' ר' זירא אומר (וכו') [ונפטרו הציבור ידי חובתן] פי' אם הקטיר פחות מכזי' בפני' נפטרו הצבור ידי חובתן. תניא ר' יוסי בר אבין (וכו') [ור' יוסי בר זבידא אמרו] מדקתני רישא כזית בחוץ חייב [וסיפא פחות מכזית בפנים פטור מכלל דלא נפטרו הציבור ידי חובתן כלומר מדקתני רישא כזית בחוץ חייב] ש"מ שכן הוא שיעור ההקטרה לפחות ובפחות מזו לא נפטרו וכן נמי מדקתני סיפא פחות מכזית בפנים פטור [אלמא] פטור הוא דהוי דאינו חייב מיתה אבל הקטרה אינה כראוי ולא נפטרו בכך אלא צריך לחזור ולהקטיר [הקטרה ראויה]. וי"מ מלתיה דר' אתוספתא האי דקתני פחות מכזית בפנים פטור (והא קאמר) [וקאמר] ר' ירמיה האי פטור לא למפטר גברא אלא לאפטורי צבורא דנפטרו [בזו ההקטרה ידי חובתן, ור' יוסי בר אבין ו]ר' יוסי בר זבידא אמרו מדקתני רישא [הקטיר כזית בחוץ חייב], וסיפא [פחות מכזית בפנים [פטור]], מכלל דפטור דסיפא כחייב דרישא מה חייב דרישא אגברא קאי [דהוא חייב מיתה כך פטור דסיפא אגברא קאי] דפטור ממיתה אבל הצבור לא נפטרו. וזהו הפי' לסוגיא דזבחים פרק השוחט ת"ר המקטיר קטורת כזית בחוץ חייב (מאי פרט) [חצי פרס] בפנים [פטור] קס"ד מאי פטור זר והא(י) הקטרה היא א"ר זירא מאי פטור דצבור וכו' כדאיתא התם אעפ"כ אינו נכון הפי' הכא כי התם. תם הפירוש ת"ל.
פירוש אחר פטום כתישת הסמנין ותקון הקטרת. מנה של הקדש היה גדול שהיו בו ג' מנים של חול שהם מנין שלנו והמנה שלנו הוא מנה של צורי והוא משקל ק' זהובים ומשקל כל זהוב ב' פשיטים ומחצה למשקל הברזל נמצא שמשקל המנה כ"ה דינרין למשקל הברזל וזו היא לטרא פלפלין שלנו. צרי זה נטף הנוטף מן האילן ולועזין אותו גומא. חלבנה יש קורין אותה גלמה. מור מירא בל"עז. שבולת נרד אשפוק אנרדי. קציעה הוא קדה ודומה לפיגם רודא כדאמרי' אין מרכיבין פיגם ע"ג קדה לבנה לפי שהיא ירק באילן ואסור להרכיבן מפני שדומין זה לזה. ולא שמעתי מפני מה נותן מזה ע' מנין ומזה י"ו ומזה פחות מזה אבל נראה שלפי חזקו ופלפולו של כל א' היה מיקל במשקלו ונותן יותר מן הבשם שאינו חזק כל כך. בורית כרשינה נקרא ארבא שבוואל. מלח מביאין רובע הקב ואין בידי למה רובע. ומעלה עשן הוא עשב ונקרא כן לפי שמתמר העשן ומעלה אותו כמקל ואינו מתפצל לכאן ולכאן. כיפת הירדן הוא ורד שגדל על שפת הירדן ויש לו ריח טוב. כדי לשפות בו פי' שהיא שחורה וכדי שלא תשחיר את שאר הסמנין מלבנין אותו (כבורית) [בבורית]. מי רגלים כמשמען וי"א מעין הוא ששמו מי רגלים ומימיו עזין מאד וריחן רע אבל מי רגלים ממש חלילה שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטרת אחת מכל סמניה אפי' יין ואפי' בורית כרשינה חייב מיתה וכל זמן שלא נשתייר מן הישנה חצאין שלמים היו מפטמין אותה שלימה שס"ח מנים. קרטוב הוא שם מדה קטנה ויש גורסין כתות חתכה כלומר מעט. מפני ריחה פי' שהיה נודף ריח טוב ממנה ביותר.
